בלוג.

תזונה לקטנטנים

בתקופת הינקות, ישנה חשיבות רבה לתזונה, וזאת כי הילדים נמצאים בתהליך גדילה מואץ. לשם כך יש לספק להם את רכיבי התזונה הדרושים לכך, בכמות מספקת. תזונה נבונה ומאוזנת תאפשר גדילה והתפתחות תקינות ברמה הפיזית, הרגשית והשכלית.

כדאי לזכור כי בגיל הצעיר מתגבשים הרגלי האכילה והעדפות המזון, וכן - זהו גיל שקל יותר להשפיע ולבסס הרגלים לחיים. על כן, חשיבות החינוך לתזונה נכונה בגיל כה צעיר- גדולה. מחקרים שונים מצאו כי הטעם מהווה גורם מרכזי בבחירת המזון אצל ילדים בגילאים אלו . בעזרת חוש זה, ניתן לחשוף אותם מוקדם להרגלי תזונה נאותים, על מנת ללמדם לפתח שיקול דעת נכון בבחירת המזונות כבר בגיל צעיר.

התפתחות מיומנויות האכילה בתינוקות הינה תהליך התפתחותי. רכישת מיומנויות אכילה מתרחשת במהלך שנות החיים הראשונות במקביל להתפתחות מיומנויות של מוטוריקה שפה ויכולת קוגניטיבית.

הורים יכולים לקדם תהליכים אלה, אך גם לעכב אותם בגלל חוסר ניסיון, חוסר ידע וחששות.

בשנה הראשונה ישנה תלות מוחלטת של התינוק בהורה המאכיל אותו ובהדרגה מעבר לאכילה עצמאית. המעבר תלוי בהתפתחות הנוירולוגית, אך גם בחוויית הלמידה של התינוק . סוגי המזון וכלי האוכל צריכים להיות מותאמים לשלב ההתפתחותי של הילד. מרקם האוכל צריך להתאים ליכולת התינוק, תוך התייחסות להעדפות התחושתיות של הילד.

האכלת התינוק על ידי ההורה, מהווה בסיס חשוב מאוד למערכת היחסים ולתקשורת של התינוק עם הוריו ועם הסביבה. ההורים הקשובים לילדם, לומדים לזהות סימני רעב המבטאים את הרצון לאכול. לדרך בה ההורה מתייחס לילד בהקשר של אכילה , נודעת השפעה עצומה עליו. נושאי גדילה ואחריות מתבטאים בתחום האכילה, כמו בכל היבט אחר בגיל זה. המטרות בתחום האכילה הן לעזור לילד להגדיל את טווח המזונות וללמוד להתייחס בצורה הולמת כשהוא אוכל. העדפות המזון של ילדים משקפים, פעמים רבות, את אלה של הוריהם. הוריהם יכולים להיות עזר בהדגמת אכילה של מאכל חדש. כדאי לזכור שההורה בגילאים אלו מהווה מודל לחיקוי של הילד.

בגילאים אלו ישנה חשיבות גדולה לחשיפה למגוון גדול, ככל האפשר, למזונות חדשים עם טעמים ומרקמים חדשים, חשוב שהמזונות יהיו זמינים. כמו כן, ישנה חשיבות גדולה לגורמים הרגשיים שמשפיעים על צריכה והתקבלות המזון. דהיינו, הסביבה הרגשית בזמן הארוחה יכולה להשפיע על צריכת המזון. חשוב, לאפשר לילד להתנסות במזונות חדשים, אך ללא הפעלת לחץ על הילד.

ארוחה משפחתית תורמת בהקניית הרגלי אכילה נאותים. חשוב לנסות ולקיים בערב ארוחה משפחתית לפחות עם אחד ההורים, ובה לספק לילד מגוון של מזונות בריאים ולאפשר לו בחירה מתוכן. קיום ארוחות משפחתיות הינו בעל חשיבות פסיכולוגית והן לצורך הקניית הרגלי אכילה נכונים. אכילה משפחתית משפרת את איכות תזונת הילדים. כמו כן, הינה אמצעי להשגת אחריות משפחתית, החיונית לתחושת הקרבה בין הורים לילדיהם, לפיתוח יכולת התמודדות עם בעיות ולהתפתחות חברתית ופסיכולוגית חיובית.

עידן השפע מאפשר מגוון גדול של "מזון המהיר" קל הכנה, אך לא תמיד הוא הבחירה הטובה והנכונה. כדאי שההורה יזכור כי יש לו השפעה גדולה על צריכת המזון של הילד והרגלי האכילה שלו. חלק מן ההורים מתקשים בהצבת גבולות סביב האכילה, ומתפתים לתת חטיף בוטנים בטענה "טוב שיאכל את החטיף, זה יספק לו את הויטמינים שצריך" או לילד שאינו שותה מים "שישתה מיץ, העיקר שישתה משהו". כדאי להבין כי אמירות אלו בבסיסן הן טעות, והן גורמות לילד לסגל לעצמו הרגלי אכילה לא בריאים, שלהן השלכות להמשך החיים.

בבית - ההורים הם האחראים למזון המוגש ואופן הגשתו, וכן על שמירת אווירה נינוחה ונעימה סביב השולחן, תוך מתן לילד להיות שותף בבחירת מזונו ממגוון אפשרויות בריא ומזין וחינוכו לאכילה עצמאית. הילד אחראי על הכמות הנאכלת. יש לזכור כי ילדים בגיל הרך נוטים לאכול כמויות שונות בארוחות השונות, אך בסיכומו של יום צריכת האנרגיה הסופית היא די דומה. כדי למצוא את שביל הזהב בין נוקשות וחוסר מעורבות, מועיל לחשוב במונחים של אחריות.

"כלל הזהב" בנושא חלוקת אחריות בין ההורים לילדים בנושא האכילה: ההורים אחראים למה, איפה ומתי אוכלים. הילד אחראי לכמה ואם לאכול בכלל.

פחד מאוכל –האם יש מושג כזה אצל ילדים בגילאי הגן?

גיל 3 מאופיין בהתפתחות מסיבית של אינטראקציה בין הילד לסביבה, בין הילד להוריו ובין הילד למזונות הרבים והמפתים מסביבו. בשלב הזה, הוא נחשף לטעמים שונים ומפתח העדפות משלו. אך למרות הסקרנות הטבעית להכיר מזונות חדשים, עדיין רבים מן הילדים מגלים בררנות בכל הנוגע למאכלים מסוימים. הם אוהבים להפריד מזונות כמו ירקות לחוד ולא בסלט, וחלקם לא יסכימו לאכול מאכל עם רוטב לא מוכר. מושג זה נקרא 'ניאופוביה' ומוכר כאחד השלבים בהתפתחות האכילה.

הדרך להתמודד עם התופעה היא קודם, להכירה ובמקביל, להמשיך לאפשר לילדם להיחשף למזונות החדשים, בלי להתערב יתר על המידה.

לתת לילד לגשת למזון בדרך שלו, ועל אחת כמה וכמה לא להכריחו לאכול בניגוד לרצונו. כפייה באכילה עלולה לפתח אצל הילד התנגדות לאכילה, ולהשיג תוצאות הפוכות מהרצוי. ילדים מגיבים בשלילה כאשר הם מרגישים שמכריחים אותם לאכול. כמו כן, אכילה בצורה מסודרת עם ילדים אחרים בני גילו גם יכולה לעזור. מאידך, מתן מזון אחר כפרס הינו בעייתי. אם אנו גומלים את הילד בקינוח על אכילת אפונה, אנו מלמדים את הילד לאהוב את הקינוח יותר, ושהאפונה "שווה" פחות.

במקרים בהם הילד שונא מזון מסוים – כמו ירקות, מומלץ להיות גמישים אתו בעניין הטעם, אך נוקשים בעניין החינוך – כלומר, לא לוותר ולהמשיך לנסות. ניסיונות מרובים הראו כי, עקביות בחשיפה למזונות כגון – הגשה של מגוון מזונות לשולחן פעם אחר פעם, למרות שהילד לא מראה התעניינות, מעלה את הסיכוי שהילד יסכים לטעום. ניתן גם להציע לילד המסרב מזונות מוכרים ביחד עם חדשים, או לשנות את הטעם של המזון החדש. לעתים ילדים יכולים לסרב למאכל מסוים רק כי הוא "חם מדי", "חתוך לא נכון" או מוגש ברוטב לא מוכר. חשוב תמיד לזכור כי – כל רווח בגיל הילדות מהווה אוצר תזונתי לגיל ההתבגרות.

פוסטים אחרונים
ארכיון
עקבו אחריי
  • Grey Facebook Icon
  • YouTube - Grey Circle